האמת? חשבתי ששמעתי כבר הכול. אתמול נכנסת אלי למשרד מישהי. נראית בסביבות החמישים. אומרת לי: אני רוצה להתגרש! ככה, עם סימן קריאה בסוף המשפט. אמרתי לה: שבי, נכין לך קפה. זה אלף-בית של גישור. קודם כל - מנמיכים את הלהבות.
מה מסתבר? כבר שנים שבעלה צופה בקטע אובססיבי בסרטים הודיים. עם כל הריקודים והתלבושות והשירים. ואף אחד לא מבין - מה לו ולכל הבוליווד הזה? אפילו הילדים שלהם מסתלבטים עליו. ביום הולדת האחרון הם שרו לו שיר בעברית לפי המנגינה של dil to pagal hai . וקנו לו מאמאזון-הודו פוסטרים מקוריים של הסרט. ומסגרו. עכשיו, לא תגידי הבן אדם קוצ'יני או משהו. פולני. מהנדס. מפתח טכנולוגיות לחקלאות. הכי מרובע שיש - חוץ מהסטייה של הסרטים ההודיים. אבל איך האישה שלו אומרת? יש גברים שמהמרים. יש גברים, לא עלינו, אלימים. אז גבר שמכור לסרטים הודיים זה כזה נורא? לפעמים היא אפילו הייתה מצטרפת אליו לספה, וצופה אתו בסרט.
ואז לפני חודש הוא בא אליה ואומר שהוא מתכנן לנסוע להודו. לפגוש קולגה. משהו לא הסתדר לה בטון שלו. וגם ההסבר על הקולגה ההודי שצץ פתאום, משום מקום, לא היה משכנע. אז היא שכרה חוקר פרטי, שיעשה מה שחוקרים עושים, ואחרי שבועיים החוקר חזר אליה עם כל הסיפור, וערמה של מיילים ותמונות.
מתברר שבעלה לא נוסע לפגוש מישהו. אלא מישהי, שהוא פגש בכנס בבומביי לפני עשרים שנה. היא עבדה בהפקה. והייתה היחידה באולם שלא לבשה סארי. ואיכשהו נקשרה ביניהם שיחה. והיא סיפרה לו שהיא מעיר קטנה בדרום הודו שנקראתyavatmal אבל עברה לא מזמן לבומביי כי החלום שלה זה להיות שחקנית. הוא אמר לה שהוא מאמין בה, הוא מאמין שהיא תצליח, עובדה שמכל האנשים בכנס העיניים שלו התבייתו עליה. תודה, היא אמרה ונגעה לו בזרוע. ומפה לשם, הם בילו את הלילה יחד. ובבוקר היא בכתה בזרועותיו ואמרה שההורים שלה לוחצים עליה לוותר על החלום של המשחק, לחזור ל-Yavatmal ולהתחתן. והוא ליטף את השיער השחור העבה שלה ושוב אמר לה שהוא מאמין בה, ושלא תוותר. ואמר גם: בוא נישאר בקשר.
היא הייתה שולחת לו מכתבים בהתחלה, ומיילים אחר כך. לתיבות דואר סודיות ולתיבות מייל חסויות. ומעדכנת אותו בהתפתחויות.
אחרי שנתיים הצליחה לראשונה לעבור אודישן. והייתה חלק מהלהקה שרקדה מאחורי הכוכבים הראשיים בסצנת החתונה. היא כתבה לו שהיא מקווה שזאת נקודת המפנה בקריירה שלה, והוא כתב לה שברור. ובאמת, מאותו רגע היא התחילה לקבל המון תפקידים. אבל תמיד קטנטנים. והוא היה צופה בסרטים הודיים, שהוא בכלל לא אהב, ועשה אפילו מנוי בתשלום לערוץ ההודי, רק בשביל הכמה שניות שהיא הייתה מופיעה על המסך ומוסיפה לו חריף לחיים. ובשביל שיוכל לכתוב לה אחר כך כמה היא הייתה נהדרת בתור עוברת אורח. ושרק תתמיד, ובסוף היא תצליח. וכל זה נמשך פאקינג עשרים שנה, בלי שאף אחד ידע. עד שהשנה ה-yavatmal הזאת קיבלה סוף סוף תפקיד ראשי. ועכשיו הפרמיירה. עוד שבוע. והיא ביקשה ממנו שיבוא לבומביי ושלחה לו כרטיס טיסה. והוא החליט שהוא נוסע, לא מעניין אותו כלום, ואשתו יושבת במשרד שלי ומספרת לי את כל זה, ובוכה, ובוכה, ובוכה. אשכרה סרט הודי.