אצבעות צהובות

​

אחרי שסיימו לשנרקל הם עמדו במים הרדודים, די קרובים אחד לשני. היא הראתה לו את אצבעות כף היד השמאלית שלה ואמרה, "תראה, הן צהובות." הן באמת היו קצת צהובות, במיוחד בקצוות, אז הוא שאל אם היא נגעה במקרה בכף ידה באחד האלמוגים, והיא ענתה, "אולי." ונראתה קצת מודאגת. בשלב הזה הוא כבר חיבב אותה יותר משהיה יכול להודות בפני עצמו, אז בלי לחשוב הרבה הוא הצמיד את כך ידו לכף ידה לכמה שניות ואמר, "עכשיו גם אני אדבק במגפת 'האצבעות הצהובות'."

הוא בסך הכול רצה להצחיק אותה (כשהיא צחקה הנחיריים שלה התרחבו באופן מלבב) אבל יומיים לאחר מכן, כשביקר בבית הוריו, הוא הלך לשטוף ידיים (אימא שלו התעקשה שישטוף ידיים לפני הארוחה, כאילו שהוא ילד) וקלט שאצבעות כף היד השמאלית שלו צהובות בקצוות. אחרי הארוחה הוא הראה אותן לאימא שלו (בכל מה שקשור למחלות הוא באמת היה עדיין היה ילד) והיא בחנה אותן ואז שאלה: "התחלת לעשן?"

עישון היה נושא רגיש אצלם בבית כי אבא שלו מת מסרטן הריאה, אז הוא הסתכל לה בעיניים ואמר, "מה פתאום." "טוב, זה כנראה כלום," היא אמרה, אבל אז – לפני שהוא הספיק לומר משהו – היא הצמידה את כף ידה לכף ידו ואמרה, "בוא נראה אם זה מדבק."

עד סוף השבוע לכל השכונה שלהם כבר היו אצבעות צהובות.

ועד סוף החודש – לכל המדינה.

מגפת האצבעות הצהובות, שתוארה אחר כך על ידי מדענים כ"מגפה הראשונה בהיסטוריה שהופצה על ידי אמפתיה", התפשטה ברחבי העולם באמצעות מפגשים בין-אישיים. באופן מוזר, אנשים עם אצבעות רגילות שפגשו מישהו יקר להם עם אצבעות צהובות, חתרו למגע איתו במקום להימנע ממגע: כלומר, הרגישו דחף עז, בלתי נשלט, להצמיד את כף היד שלהם לכף ידו. "שמעתי קול בתוך הראש שאומר לי לעשות את זה," סיפרה אישה צ'כית. "הרגשתי שאם לא אצמיד את האצבעות שלי לאצבעות של רוברט אהובי הוא תמיד ירגיש זר ומוזר," תיאר גבר סלובקי.

היו מדענים שטענו שחומר מסוים שמופרש מאלמוגים הוא שמחולל את התגובה האמפתית, בעוד מדענים אחרים טענו שאלה שטויות. בכל מקרה, עד סוף השנה, לכל האנשים על פני כדור הארץ היו אצבעות צהובות.

חוץ מאחד.